יום ו', ה-9 בספטמבר 2016

קורה לי מה שלא קרה לי בעבר ומה שראיתי עד כה רק בספרים שקראתי: יש סופרים שאני מחכה לספר חדש שיכתבו. אין רבים כאלה, אולי ארבעה וחואן גבריאל ואסקז הקלומביאני הוא אחד מהם. והנה עכשיו אני קורא את ספרו החדש, "צורת ההריסות" שמו, La forma de las ruinas, ספר שראה אור בינואר 2016 ועלילתו מגיעה עד 2014, ממש עכשיו. אני קורא אותו בקינדל, קניתי אותו סמוך להופעתו בקינדל, חודש קודם בדקתי ועוד לא היה דבר.

הרומן שייך לז'נר שכבר התייחסתי אליו בפוסט שכתבתי על ספרו של חיים באר "לפני המקום", רומנים שבהם הסופר הוא אחד מדמויות המפתח. כרגיל, ספרים אלה מעוררים את השאלה מה פה האמת ומה בדיה. את העובדות קל לאמת, מספיק שיטוט קצר בגוגל והעובדות ברורות. קשה יותר עם הבדיה. אם לא מוצאים דמות כלשהי בגוגל אין זה אומר שהאיש לא היה קיים במציאות. לעיתים, אחרי זמן, אותה דמות עשויה להופיע בחיפושים כדמות ספרותית ואז אפשר להניח שמישהו בדק ביסודיות ושוכנע שאין זו דמות שחיה באמת.

ב-צורת ההריסות" ואסקז מרחיק לכת הרבה מעבר למה שעשו עמוס עוז, מאיר שלו ואפילו מעבר למה שעשה חיים באר ב-"לפני המקום". העלילה של "צורת ההריסות" מורכבת הרבה יותר וחואן גבריאל ואסקז, כך, בשמו, הוא מופיע כדמות המספר ברומן הזה, משולב מאד בחלק הבדיוני של הרומן. יותר מזה, הנושא הזה עצמו, הרחבת המציאות לעבר הבדיה הספרותית, הוא נושא שואסקז, הדמות הספרותית של הרומן, נדרש לו.

תוך כדי הקריאה המהנה עלתה בראשי השאלה הפרקטית איך מבטיח הסופר את שיתוף הפעולה של גיבוריו המציאותיים שמשולבים אף הם בבדיה. שיתוף הפעולה של בני המשפחה הקרובה מובטח, שהרי הם שותפים כך או אחרת למעשה היצירה, אבל מה עם האחרים. את השאלה הזו עורר בראשי מפגש בין ואסקז למוניקה, אשתו של סופר שחי וכתב באמת, R.H. Moreno-Durán היה שמו, בדקתי באינטרנט, לא מהידועים שבין סופרי קולומביה, אבל סופר שכתב ספרים ולאשתו באמת קראו מוניקה. במפגש הזה הוא מדבר אתה על נושאים שעל פי הרגשתי הם בדיה מוחלטת, האם הוא ביקש את שיתוף הפעולה שלה, או שקיווה שהיא לא תספר, או שלא היה אכפת לו. לדבריה של מוניקה אשתו, עסק מורנו-דורנו עצמו בהרחבה זו של המציאות לעבר הבדיה. הוא כתב סיפור שלא התפרסם על ביקורו של אורסון וולס בבוגוטה בשנת 1942, כאשר הבמאי של "האזרח קיין" נשלח על ידי ממשלת ארה"ב למדינות דרום אמריקה. הביקור בברזיל וארגנטינה הוא עובדה היסטורית, הביקור בקולומביה הוא המצאת סופר.

בתחילת נובמבר אני עומד להשתתף בשלושה מפגשים עם חיים באר שיוקדשו לעגנון. אולי אשאל אותו על העניין הזה של שיתוף פעולה? אולי הסופר מוודא שכל הדמויות שיש להן קשר עם הבדיה כבר הלכו לעולמן?

איני רוצה להתייחס לעלילת הרומן כדי לא לקלקל, ארשה לעצמי ציטטה אחת שקרובה לליבי. ואסקז מספר על שנותיו בברצולנה, בתרגום חופשי "התחלתי לחיות בלי לתת לעצמי דין וחשבון, ללא ספק אחת המטפורות של האושר". המשפט הזה קרוב ברוחו אם לא בלשונו ובוודאי לא בשפתו למשפט שאמרתי לבתי הגדולה אתמול או שלשום בשיחת טלפון "התוצאה הממשית היחידה של הדאגה לעתיד היא פגיעה בהנאה שלנו מהחיים בהווה", לא בהכרח בניסוח זה, אני לא רושם לעצמי את המשפטים שאני אומר ובניגוד לואסקז שאינו זוכר פנים ושמות אבל זוכר משפטים, בגלל זה הוא סופר, אני זוכר מצוין פנים ושמות, משפטים ככה ככה, בוודאי לא את אלה שאני בעצמי אומר, מחר אני יכול להגיד את ההיפך.

 

Moreno duran

הסופר מורנו דורן, שני משמאל, מימינו אשתו מוניקה ואחר כך הסופרים קרלוס פואנטס וגבריאל גרסיה מרקז, באדיבות הגוגל