מוזיקה ברזילאית

הבוסה נובה

7 בספטמבר 2012
הגישה הרומנטית, שאני איני שותף לה, גורסת שהאומנות היא רק תוצר השראתו של הפרט. גישה זו נתקלת בעדויות רבות למכביר שהאומנות נשענת גם על בסיס חברתי ונוצרות נסיבות שמעוררות פרצי השראה מצד רבים.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הזרם האימפרסיוניסטי באומנות הפלסטית שהביא תוך תקופה קצרה (סוף המאה התשע-עשרה) במקום מוגבל (פריס) להיווצרותן של יצירות אומנות רבות שזכו למה שנהוג לכנות "תהילת עולם".
דוגמה צנועה יותר לתופעה דומה היא המוזיקה הפופולרית הברזילאית שפרחה לה בשנות השישים של המאה העשרים והצמיחה יוצרים ומבצעים שהבולט אולי ביניהם הוא אנטוניו קרלוס ז'ובים.
אתחיל בשיר "מימי מרץ" Águas de Março בביצועם של ז'ובים ואליס רג'ינה, כוכבת גדולה שמרבים להשוותה לביל הולידאי האמריקאית.
מי שחשף יותר מכל זמר אחר את הבוסנה נובה מעבר לגבולות ברזיל היא אסטרוד ג'ילברטו, ששרה גם בפוטוגזית וגם באנגלית.
אחד מלהיטי "הגל החדש" - הנערה מאיפנמה בביצועה של אסטרוד ובליווי הסקסופון של סטן גץ, שקשר את חייו למוזיקה הברזילאית וגם לאסטרוד ג'ילברטו אחרי שזו התגרשה מג'או ג'ילברטו, דמות מרכזית מאד בגל החדש ומחברים של שירים מוכרים רבים.
קשה למצוא קליפים של ג'או ג'ילברטו, מה שאפשר למצוא הם קליפים מבגרותו, כאשר הוא הולך וחוזר על הלהיטים של נעוריו. כאן בביצוע השיר "האוז" O Pato' יחד עם קאטנו ולוסו.
אחת התופעות המהנות ביותר בזמר הברזילאי הם שיתופי הפעולה בין זמרים מובילים, צרופים שמולידים ביצועים מפתיעים.
לסיום הטעימה הזו אחד ההרכבים החד-פעמיים האלה - המלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים, המשורר ויניציאוס דה מוראס, והזמרת מיוצ'ה קרלוס ז'ובים, המשורר ויניציאוס דה מוראס, והזמרת מיוצ'ה.

טעימה שנייה

6 בספטמבר 2012 - מן הדין הוא שאחרי טעימה ראשונה תבוא טעימה שנייה.
יש בעיה עם שתילת לינקים ליוטיוב בתוך האתר - לפעמים הלינקים נעלמים וצריך לדאוג לאחרים במקומם אם לא רוצים שהאתר יהיה מחורר כמו גבינה שוויצרית.
מעניין איפה נולד הביטוי הזה גבינה שווייצרית - כך קראו בילדותי לגבינה צהובה. האם יש לביטוי מקורות היסטוריים?
טוב להתחיל את הטעימה השנייה בזמר שהופיע בטעימה הראשונה. כמובן בשיר אחר. ואולי טובים השנים מהאחד. הנה גל קוסטה וקאטנו ולוסו באחד השירים המשותפים שלהם.
ואם התחלתי בזוג אמשיך בזוג זמרות נפלאות, שונות האחת מהשנייה, האחת לבנה, צנומה ויפה, השנייה שחורה וגדולת מימדים, מריסה מונטה Marisa Monte וסיזריאה אבורה Cesarea Evora בשירה של השניה "ים כחול" Mar Azul.
סיזריה אבורה היא אומנם לא זמרת ברזילאית. היא באה מ-Capo Verde, אי ממערב לסנגל והפורטוגזית שלה שונה מהברזילאית אבל היא "מאותה משפחה".
אחרי פעמיים זוג הגיעה תורה של להקה. לא נתקלתי בלהקות ברזלאיות רבות אבל נתקלתי בהרכבים נפלאים, לפעמים חד-פעמיים ולפעמים שורדים תקופת מה. אחד ההרכבים האלה הטריבליסטים Tribalistas, עם מריסה מונטה כסולנית, שר שירים יפים מאד והנה אחד מהם "ילדות ישנה" Velha Infancia (כמו "ילדות נשכחת").
לסיום טעימה זו משהו קצת יותר סמבאי, להקה בשם Demonios de Garoa.

טעימה ראשונה

3 בספטמבר 2012
מכל הסוגים המוכרים לי של מה שמכונה המוסיקה הקלה הזמר הפופולרי הברזילאי הוא בעיני העשיר ביותר, המגוון ביותר והמהנה ביותר.
בלוג ראשון זה יציג טעימה ראשונה, לאו דווקא מהמבחר המוכר לקהל הרחב של אוהבי הזמר הברזילאי בארץ והם רבים.
אתחיל בשיר "מתחת לשבלולי שערותיה" Debaixo dos Caracois dos seus Cabelos של היוצר והזמר המחונן קאטנו ולוסו Caetano Veloso, אחיה של מריה בטניה וחבר של גל קוסטה. אחרי קאטנו מתבקש להביא את שירה של מריה בטניה "תכחיש" Negue.
לא נקפח את גל קוסטה, שבארץ החא אולי המוכרת ביותר מבין זמרי ברזיל בשיר היפהפה על "האינדיאנית" India.
את השיר הזה שמעתי לראשונה מפי צמד הזמרים Cascatinha e Inhana ששייכים לאזורים הצפוניים של ברזיל והופיעו בשנות הארבעים וחמישים של המאה העשרים. ספק אם רבים בארץ מכירים אותם אבל שיריהם הם מהאהובים עלי.
אגב, ככל שאני יודע השלושה' קאטנו ולוסו, מריה בטניה וגל קוסטה' ממשיכים להופיע, אבל הם כבר לא צעירים ויפים כפי שנראו בשנות השבעים.