יום ו', ה-29 ביולי 2016

הגירתם של בני אדם, תופעה עתיקת יומין, הפכה בעשור האחרון לתופעה המרכזית של החוויה האנושית. חלקים גדולים מהאנושות מחפשים דרכים להגיע לארצות ש-"טוב בהן" ואילו אותן ארצות ש-"טוב בהן", לרוב דמוקרטיות ליברליות, מחפשות דרכים לחסום את גלי ההגירה.

למרות משאביו האדירים העולם העשיר לא הצליח לנצל את עושרו כדי שבכל העולם אדם יוכל לחיות בכבוד. האנוכיות האנושית גברה על האחווה ועל החמלה. הגרמני, הצרפתי והישראלי אינם מוכנים לוותר על חופשה באי סאשל או על הסמארטפון המתקדם כדי שבאפריקה ילדים לא ימותו ברעב. אז הילדים של אפריקה באים לארצו של הגרמני, הצרפתי ושל הישראלי כדי שילדיהם שלהם לא ימותו ברעב.

יומרותיהן של הדמוקרטיות הליברליות "להפיץ את בשורת הדמוקרטיה" תרמה להיווצרותן של "מדינות כושלות" - עירק, סוריה, לוב, שבנוסף להגירה שמטרתה לחיות במקום טוב יותר נוספה ההגירה שמטרתה לחיות במקום שבו לא הורגים אותך.

מכל הדמוקרטיות הליברליות רק ארצות הברית מתמודדת בצורה מתקבלת על הדעת עם הגירה המונית. אולי בגלל שהיא ארץ הגירה או אולי בגלל זה שהיא אינה מתמודדת עם הגירה מאסיבית מהעולם המוסלמי.

אירופה המערבית נמצאת בדילמה נוראית, "לא לבלוע ולא להקיא" ואין כמו דמותה של אנגלה מרקל לשקף דילמה זו. ארצות אירופה לא יכולות להתקיים ללא הגירה אבל חזון המדינה הרב-תרבותית לא הוכיח את עצמו עד כה והוא אינו קוסם לאזרחי אירופה. רוחות הקסנופוביה מרימות ראש.

בכל העולם העשיר, הדמוקרטי והליברלי, ישראל היא היחידה שבה הילודה מספקת כדי שהאוכלוסיה לא תלך ותצטמק. מעבר לגורמים המשתנים שמביאים את המוני המהגרים לאירופה המעתירה, המלחמה בסוריה ובעירק, הכנופיות בלוב, תנאי החיים העלובים באפריקה, ישנו גורם קבוע אחד והוא שאירופה אינה מסוגלת לקיים את עצמה, וללא הגירה אין בה מספיק אנשים צעירים שיקיימו את האכולוסיה המזדקנת. והמהגרים שמגיעים הם לאו דקווא נושאי הדגל של חזון הדמקרטיה הליברלית.

יש כאן סימפטום של ציוויליזציה שקורסת לתוך עצמה והסיבות לכך קשורות כנראה יותר במסתרי האבולוציה מאשר בהיגיון האנושי שמנסה להיות רציונלי.