יום ג', ה-26 ביולי 2016

תופעה לא חדשה, אבל בהחלט חדשה יחסית בהקפה ובאיום שהיא יוצרת על תרבות הדמוקטיה הליברלית היא תופעת הטרור העולמי. אפשר להסביר את התופעה בצורות רבות: תנועת שחרור לאומית (הטרור הפלסטיני והצ'צ'ני), תנועות מהפכה חברתית (פרו, גואטמלה), קשיי הסתגלות של מהגרים (צרפת, גרמניה), ועוד כהנה וכהנה אבל אדם כמוני מתקשה להבין איך אלפי אנשים צעירים נוהרים אל מותם הוודאי רק כדי להביא מוות והרס על בני אדם אחרים וזאת מבלי שיש להם סיכוי לממש מטרות כלשהם חוץ מזריעת הרס ומוות.

כיוון שאיננו מבינים את תופעת הטרור המודרני הזה איננו יודעים גם להתמודד איתו. פעם אמרו שצריך "לייבש את הביצה" אבל היום אין לאיש מושג איזו ביצה צריך לייבש ואיך מייבשים ביצות כאלה.

ממשלות צריכות למשול ולהבטיח בטחון לאזרחי מדינותיהן, אלא שאיש אינו יודע כיצד עושים זאת. הנה צרפת, מנושאי הדגל המובילים של הדמוקרטיה המודרנית, משם באו לנו "חירות, שוויון, אחווה", צרפת זו מכריזה על משטר חרום שברור לכל שאין בו כל תועלת. מנהיגים מפריחים סיסמאות אבל איש מהם לא מספק את הסחורה.

הטרור הזה הוא כר לצמיחת תנועות פוליטיות פופוליסטיות שבטווח הארוך פגיעתן עלולה להיות קשה מפגיעת הטרור. אבל איזה פוליטיקאי יכול להגיד את זה כאשר אלפי בני אדם מבכים את יקיריהם ופחד ממלא את לבם של אנשים.