דף הבית

של מי אתר הבלוגים הזה?

יום ג' ה-2 באוגוסט 2016

נשאלתי על ידי חבר מדוע איני מזדהה באתר הבלוגים הזה בשמי. לדבריו, כתיבה אנונימית עלולה להרתיע קוראים וגם עשוי להיווצר הרושם שמדובר בכותבים שונים.

אז כך, קוראים לי אליהו ואני מחברה היחידי של תכולת האתר, אלא אם מצוין אחרת בגוף הטקסט. איני מסתתר מאחורי אנונימיות ואני אחראי על כל מילה שנכתבת כאן. הסיבה היחידה לכך שאיני חושף את שמי המלא היא הגנה על פרטיותם של הקרובים לי. כדי שאהיה חופשי לכתוב את אשר עולה על רוחי בלי לחשוב בכל רגע על סכנות חשיפתם של אלה שאינם רוצים להיות חשופים נוח לי לכתוב בעילום שם ולו חלקי בלבד. למי שפונה אלי דרך האתר אני עונה בשמי המלא. 

 

אני מחדש את פעילותי באתר

6 ביוני 2016

אחרי הפסקה של כמה שנים אני מחדש את הפעילות שלי באתר. כמו לשאלות רבות גם לשאלה "למה?" אין לי תשובה טובה, אפילו לא לעצמי. התשובה היחידה שאני יכול לתת לעצמי (ועצמי הוא ישות מאד סלחנית כלפי) היא התשובה שאני מקבל לעיתים קרובות מנכדי "כי ככה בא לי". אני גם לא יודע להגיד למי מיועד האתר הזה. בהיותו פתוח לכל אחד, הוא מטבעו מיועד למי שימצא בו עניין. כל כתיבה אישית פתוחה היא חשיפה. איני חובב חשיפה ואנסה לשמור ככל יכולתי על מידת החשיפה המינימלית. אם אני יוכל לחשוב על מטרה ראויה לסוג כזה של כתיבה הרי היא במציאת אנשים במרחב הוירטאלי שטעמם דומה במידה כזו או אחרת לטעמי ושקשר איתם יכול להעשיר אותי. לפיכך אני מזמין את הקורא המזדמן להגיב. אם אזכה לתגובות מעניינות אוסיף אותן לאתר, בהסכמת המגיב, כמובן.

עם השקת הבלוג בעברית

1 בספטמבר 2009
לפני קרוב לשלושה חודשים התחלתי לנהל בלוג אישי. כאשר נשאלתי מדוע אני עושה זאת לא היתה בפי תשובה מספקת. כלומר, היו לי תשובות למכביר אבל הן לא סיפקו את מי ששאל. היום, בדיעבד, לתשובות שנתתי נוספה עוד אחת: אני נהנה מזה. אומנם ההנאה כמניע למעשה אינה נחשבת ביותר, אבל לי די בכך. אני נהנה במיוחד מהשיטוט ביוטיוב בחיפוש אחר קטע מוזיקלי מוקלט ונהנה לגלות קטעים שלא חלמתי שהם קיימים, כמו למשל נגינה זו של גלן גולד שמנגן את באך ויוצר תחושת קרבה פיזית כה רבה, ששום קונצרט לא היה מסוגל להעניק. או הפתעה מרנינה בדמותה של בוגרת תיכון צעירה וחיננית ששרה את טנגו כפר סבא כחלק מהבחינת הבגרות שלה.
אחרי תקופת ניסיון רבת פעילות, בה כתבתי כחמישים פוסטים, הגיעה עת ארגון מחדש והמשך במתכונת חדשה. קודם כל נוסף הפן העברי שעשוי להיות הפן העיקרי של הבלוג. מעבר לסיבות הברורות מאליהן, התברר לי שגם לבלוג שלי באנגלית נכנסים בעיקר תושבי הארץ הזו (66.23%, כמודמני) , אולי אלה בעיקר בני משפחתי וחברים ואולי מעט גם חברים של חברים, מכל מקום לא אנשים שאני אמור לתקשר איתם בשפתו של שקספיר, עם שיבושי לשון שהזמן והמקום מקורם.
נאמר לי גם על ידי מי מאהובי, שגם אם הם מוכנים מדי פעם לעשות את המאמץ הנפשי כדי לצאת ידי חובת כיבוד אב או חבר, אין סיכוי שבן הארץ הזו (ו/או בת) יגיבו באנגלית, שהרי המועד האחרון לחובת ההתבטאות באנגלית בכתב או בעל פה חלף עבר לו לפני שנים.
גם שינוי מבנה הבלוג, ליתר דיוק הכנסת סדר והיגיון לתוך רצף הפוסטים שאפיין את הגרסה המקורית, בא כהיענות להערת חברה. השינוי תואם מאד את המזג שלי, שנוטה לחלוקה ברורה לקבוצות ולת-קבוצות והחלטה מתמדת למי אתה שייך פוסט, לספרותינו המתחדשת או לענייני דת ומדינה. כמו בכל שינוי, מרוויחים דבר אחד, מפסידים דבר אחר ואני מקווה שהכל לטובה.
ובעיקר אני מקווה שמי שטרח וקרא את מה שכתבתי בעבר ואולי אף נהנה, אם אומנם היו כאלה, ימשיך לקרוא ולהנות ואם יהיה מאד נחמד אלי אזי גם יגיב לפוסט או שניים ואולי יפנה את תשומת לבי למציאות שטרם ראיתי כמותן.
הבלוג העברי יתנהל לו במקביל לבלוג האנגלי. הוא יטפל באותם תחומי עניין ויחפוף מן הסתם את התכנים באנגלית במידה לא מועטה, אבל בכל מקרה לא מדובר בתרגום ויהיו בוודאי עניינים שאליהם אתייחס בשפה אחת בלבד, אם מהטעם הפשוט שיש נושאים שנוח לי לשטוח בפני הציבור האינטימי של דוברי עברית בלבד,או מהטעם הנוסף שהתייחסות כפולה עלולה להפיל עלי שעמום ובעיקר בגלל עצלות פשוטה, מהנפוצות שבתכונות אנוש שאינה זרה לי כלל וכלל.
נ.ב. קטע מתוך הסרט טנגו, אחד מאהובי הקולנועיים.